הצטלקות הוא תהליך טבעי לחלוטין המהווה חלק מתהליך הריפוי של העור. עם זאת, הצלקות הנוצרות עשויות להיות בולטות ולא אסתטיות, ולכן מטופלים רבים בוחרים לבצע טיפולים לשיפור המראה שלהן. בהתאם לסוג הצלקת, גודלה, חומרתה והגורם להיווצרותה, קיימות שיטות שונות לטיפול בצלקות.
צלקות הן פגמים קטנים בעור הנוצרים בעקבות פצע, חתך, טראומה או ניתוח, אך הן עשויות להופיע גם כתוצאה ממחלות עור שונות כגון אקנה. כאשר העור נפגע, הוא עובר תהליך תיקון טבעי שבסופו נוצרת צלקת.
ניתן לחלק את הצלקות לשלושה סוגים עיקריים, בהתאם לאופן היווצרותן ולמראה שהן מקבלות.
צלקות היפוטרופיות, המכונות גם צלקות אטרופיות, מופיעות כשקעים קטנים בעור. הן נוצרות כאשר מתרחשת ירידה בכמות הקולגן באזור הפגוע, דבר היוצר מעין "חורים" קטנים בעור. הגורמים להיווצרות צלקות היפוטרופיות מגוונים, ולכן הן עשויות להופיע בצורות שונות וברמות נראות משתנות.
צלקות היפרטרופיות וקלואידיות הן ההפך מצלקות היפוטרופיות. הן אינן נגרמות ממחסור בקולגן, אלא מייצור עודף שלו במהלך תהליך הריפוי. עודף הקולגן מוביל להיווצרות רקמה נוספת באזור הפגיעה, אשר יוצרת את הצלקת.
צלקות אלו מופיעות כבליטות באזור הפגוע. הן עשויות להישאר בגבולות הפצע המקורי או לחרוג מהם מעט.
צלקות מתכווצות נוצרות כאשר הרקמה נפגעת באופן משמעותי ומתחילה להתכווץ. כתוצאה מכך, העור מאבד מהאלסטיות ומהתנועתיות שלו, ולעיתים נגרם חוסר נוחות משמעותי והפרעה בתנועה באזור הצלקת. הצלקות השכיחות ביותר מסוג זה הן צלקות הנגרמות מכוויות.
הצטלקות היא תהליך חיוני והכרחי לריפוי של רקמות. כל פגיעה בעור או באיבר פנימי גורמת לשינויים שמיד אחריהם מתחיל תהליך ריפוי באמצעות הצטלקות.
תהליך הריפוי בעור כולל ארבעה שלבים עיקריים:
שיטה זו כוללת כריתה של הצלקת עד לרקמה בריאה וסגירה של הפגם ללא מתח. התיקון הכירורגי יכול להתבצע במספר דרכים:
כריתה כירורגית נראית כפתרון הגיוני, מאחר שצלקות היפרטרופיות וקלואידיות הן למעשה גידולים שפירים של העור. עם זאת נדרש מעקב צמוד לאחר הניתוח כולל טיפולים מקומיים משלימים למניעת הישנות.
אחד הטיפולים הנפוצים בצלקות כולל הזרקה מקומית של סטרואידים, בעיקר טריאמצינולון. סטרואידים, לבד או בשילוב שיטות נוספות, מהווים טיפול תרופתי יעיל במיוחד.
הזרקות תוך-צלקתיות של טריאמצינולון נחשבות כיום לאבן יסוד בטיפול בקלואידים, ולעיתים קרובות משולבות עם כריתה כירורגית.
קיימים אזורים אנטומיים מסוימים — כגון תנוכי האוזניים או האזור הפרה-סטרנלי וכן סוגים מסוימים של קלואידים, שבהם מומלץ לשלב את הטיפול גם עם הקרנות.
טיפול בפיזיותרפיה במחלות עור מוכר מזה שנים רבות, והשימוש בו לטיפול בצלקות היפרטרופיות וקלואידיות התפתח באופן טבעי.
בנוסף לקרינה, פיזיותרפיסטים משלבים גם שיטות נוספות:
טיפול במגע הוא אחת השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בצלקות היפרטרופיות וקלואידיות, ובמסגרתו נעשה שימוש נרחב בג'לים מסיליקון.
טיפול בלחץ נמצא בשימוש מאז שנות ה-70, תחילה לטיפול באי-ספיקה ורידית. התוצאות הטובות שהושגו, בעיקר בסגירת כיבים ובהשגת ריפוי ממושך, הובילו ליישום השיטה גם בטיפול בצלקות.
הטיפול כולל לבישת פריטי לבוש אלסטיים כגון כפפות, שרוולים, גרביים, מחוכים, חזיות או מסכות לחץ. הלחץ שמופעל על האזור משתנה בהתאם לסוג הצלקת ולאזור בגוף, והנושא עדיין נמצא במחקר.
משך הטיפול נע בין חצי שנה ל-2–3 שנים, באופן רציף או לסירוגין, בהתאם לתגובת הצלקת.
הליך זה מבוסס על שימוש במכשיר בעל מחטים זעירות היוצרות דקירות מיקרוסקופיות בעור במטרה לעודד ייצור קולגן. כך מעודדים את תהליך תיקון העור ושיפור מראה הצלקת.
שיטה זו מתאימה במיוחד לצלקות היפוטרופיות, שבהן אובדן הקולגן גרם לשקעים בעור.
טיפול בלייזר בצלקות הוא שיטה פחות פולשנית לעידוד ייצור קולגן. באמצעות מכשיר ייעודי, קרן הלייזר פועלת באזור הפגוע ומטרתה לטשטש את מראה הצלקת ולעודד התחדשות של עור בריא.
הזרקת תאי גזע שמקורם בשומן עצמי המופק באמצעות שאיבת שומן היא שיטה חדשנית בתחום הרפואה הרגנרטיבית, אשר עשויה להציע פתרון יעיל עם מינימום נזק ותוצאות מרשימות עבור סוגים מסוימים של צלקות.
ההליך כולל שאיבת שומן וצנטריפוגה.
הטיפול יכול לשפר משמעותית צלקות בשלבי התפתחות, באמצעות ריכוך ועיצוב מחדש של הרקמה.
הצלקת עשויה לשנות את צבעה ואת המבנה שלה ולהיראות אסתטית יותר.
במקרים של צלקות שקועות, אדומות, נוקשות, מגרדות או דבוקות לרקמות עמוקות, הטכניקה עשויה בתוך מספר חודשים להביא לשינוי משמעותי: