שדיים גדולים מאוד עלולים לגרום לאי נוחות אצל נשים, כאשר ההשפעה המשמעותית ביותר היא ברמה הפסיכולוגית בנוסף לכאב גב, צוואר, כתפיים, ודלקות עור חוזרות בעיקר בקפלים.
לשמחתנו, ניתן לפנות לניתוחים אסתטיים על מנת להשיג את המראה הגופני הרצוי. ניתוח הקטנת שדיים כולל הסרה כירורגית של רקמת שד ועור עודף, ועיצוב מחדש של השדיים בהתאם לצורה הרצויה.
מטופלות רבות פונות להליך זה בשל היפרטרופיה של השדיים (נפח גדול) וכתוצאה מפטוזיס (צניחה) של העטרה ו/או של הרקמה הבלוטית. בדרך כלל, היפרטרופיה של השד מופיעה כבר בגיל צעיר, בעוד שפטוזיס של השד מתפתח לרוב בגיל מבוגר יותר. שני המצבים עלולים ליצור קשיים פסיכולוגיים וחברתיים.
בנוסף למראה הלא אסתטי הנגרם עקב הגודל (עור רפוי, סימני מתיחה), פטוזיס חמור ולעיתים קרובות גם עטרות בולטות – שדיים גדולים מאוד או שדיים ענקיים אינם תמיד נמצאים בהרמוניה עם שאר הגוף.
היפרטרופיה של השדיים אחראית להופעת בעיות תפקודיות, העלולות להוביל להפרעות כרוניות פתולוגיות חמורות. בעיות אלו עשויות לנוע מגירויים מקומיים ועד למחלות כלליות מערכתיות. עם מתיחת העור, הוא נעשה דק וחלש יותר, מופיעים סימני מתיחה, ותכולת השד צונחת בהדרגה – מצב המביא להתפתחות פטוזיס בלתי הפיך.
החיכוך בין השדיים עצמם ובין השדיים לבית החזה גורם לגירויים מקומיים, העלולים להוביל לזיהומים אם אינם מטופלים באמצעות קרמים, אבקות, ג’לים או חבישות מיוחדות. תופעה זו נקראת אינטרטריגו, והיא מאופיינת באזורים נרחבים של אודם (היפרמיה), הופעת פפולוזיס אריתמטוזי, כיבים ואף ריכוך העור.
היבט נוסף הוא השפעת משקל השדיים על עמוד השדרה. משקל עודף עלול לגרום לכאבי עמוד שדרה צווארי, כאבי ראש, חרדה, עצבנות ועוד. במקרים מסוימים, הכאב עשוי להופיע גם באזור עמוד השדרה המותני.
ניתוח הקטנת שדיים מומלץ לנשים הסובלות מהיפרטרופיה של השד או מגיגנטומסטיה. המטופלות המעוניינות בניתוח זה חייבות להיות במצב בריאותי טוב, ללא מחלות כרוניות לא מאוזנות וללא טיפול תרופתי כרוני העלול להשפיע על מהלך הניתוח או על ההחלמה שלאחריו.
לכן, לפני קביעת מועד הניתוח, חיוניות פגישת ייעוץ עם כירורג פלסטי. הרופא יסביר למטופלת את כל שלבי ההליך ואת תוצאותיו הצפויות. קיימת גם אפשרות לצפות בתמונות של מקרים אחרים – לפני ואחרי ניתוח הקטנת שדיים.
ככל הליך כירורגי, גם ניתוח זה עשוי להיות מלווה בסיבוכים. הסיכונים תלויים בטכניקה הנבחרת ובמצב הרקמות והמצב הבריאותי של המטופלת טרם הניתוח.
המטומה (הצטברות דם עודפת, העלולה לדרוש התערבות נוספת להוצאת הקרישים)
סרומה (הצטברות לימפה, שלעיתים דורשת ניקוז או ניתוח חוזר)
כאב כרוני (נדיר ובדרך כלל חולף מעצמו לאחר מספר חודשים)
ריפוי צלקות לקוי
זיהום
אסימטריה בנפח השדיים, במיקום העטרות או בפריסת הצלקות – מצבים הנחשבים אפשריים ויש לקחתם בחשבון עוד לפני הניתוח
נמק של העטרה – חלקי או מלא (נדיר)
התפתחות טכניקות כירורגיות מודרניות מאפשרת כיום ביצוע בטוח הרבה יותר של ניתוח זה. עם זאת, חשוב שהמטופלות ידעו כי עישון – לבדו או בשילוב מחלות כרוניות קיימות – עלול להשפיע באופן שלילי וחמור על אספקת הדם ועל תהליך ההחלמה. לכן אנו ממליצים על הפסקה מוחלטת של העישון 4 שבועות לפני הניתוח ו 4 שבועות לאחר הניתוח.
הניסיון שנצבר והטכנולוגיות המתקדמות מאפשרים כיום גישה בטוחה בהרבה בהשוואה לעבר, אך ההמלצה להימנע מעישון נותרת קריטית להצלחת ההליך ולהחלמה תקינה.
בשלב הראשון חשוב להתעדכן לגבי ניתוח הקטנת שדיים באמצעות שיחה עם הרופא, קריאת מאמרים או עיון באתרים מקצועיים. אנו מעוניינים להעניק למטופלות שלנו את כל המידע הנדרש, על מנת שיוכלו לגבש תמונה מלאה על הניתוח שהן שוקלות לעבור.
השלב הבא כולל ביצוע בדיקות והכנה טרום־ניתוחית.
המטופלת צריכה לבצע חיטוי של העור, למעט צוואר וראש ובמיוחד באזור העטרות ובתי השחי, במשך יממה לפני הניתוח באמצעות תמיסה אנטיספטית. האזור שבו תתבצע ההתערבות חייב להיות מחוטא, וכל החיידקים שעל פני העור חייבים להיות מוסרים.
הניתוח מתבצע בדרך כלל בהרדמה כללית, מאחר שהאזור המטופל נרחב וכולל מבנים רקמתיים חשובים שלא ניתן לטפל בהם בהרדמה מקומית. משך הניתוח נע בין 3-4 שעות , בהתאם לגודל ולמבנה השדיים ולשיטה הניתוחית הנבחרת.
במהלך הניתוח מוסרים עודפי שומן, עור ורקמת שד, ולאחר מכן השדיים מעוצבים מחדש בהתאם לפרופורציות של המטופלת. הבחירה בטכניקה הניתוחית תלויה ב:
בעיקר שתי טכניקות עיקריות:
לעיתים, במהלך הייעוץ קשה או אף בלתי אפשרי להבטיח מראש את גודל והיקף הצלקת. לכן אנו מיידעים את המטופלות כי הגודל והצורה הסופית של הצלקת תלויים במהלך הניתוח ובאופן שבו העור יתייצב לאחר מכן.
הניתוח והטכניקה מותאמים לכל מטופלת באופן אישי. המטופלות יקבלו הסבר מלא על השיטה שתיבחר ועל השלכותיה, כולל סיבוכים אפשריים לאחר הניתוח.
לאחר הניתוח נעשה שימוש בחזייה רפואית ייעודית, המונחת מיד בסיום הניתוח ויש ללבוש אותה במשך 4-8 שבועות. השימוש בה חובה במיוחד בזמן מאמץ גופני. לאחר מכן ניתן לעבור לחזייה רגילה.
למרות שמדובר בניתוח מורכב, הכאבים לאחר הניתוח הם קלים בדרך כלל, מופיעים בעיקר ב־24 השעות הראשונות וניתנים לטיפול באמצעות תרופות כמו אופטלגין.
חזרה לפעילות יומיומית רגילה אפשרית לרוב לאחר 5–7 ימים.