כל אישה זכאית להרגיש מצוין בתוך הגוף שלה ולפנות לכל תהליך שיאפשר לה להיות מרוצה לחלוטין מהדימוי העצמי שלה. למרבה המזל, קיימות מספר שיטות להשגת המראה הרצוי, ואחת מהן היא מסטופקסיה – ניתוח להרמת שדיים. בהמשך נעסוק בצניחת שדיים (PTOSIS), סיבות,הליך הרמת השדיים, החלמה, סיכונים וסיבוכים אפשריים.
הכוונה בפטוזיס של השד היא צניחה של בלוטת השד, עם או ללא מעורבות של הפטמה, ובכן מתיחה של העור מסביב, הפטוזיס יכול להיות קיים באופן טבעי, אך לרוב הוא תוצאה של ירידה משמעותית במשקל או של הריון והנקה תהליך שיוצר חוסר פרופורציה בין נפח השד לכמות העור.
כדי להקל על ההבנה עבור מטופלות השוקלות או מעוניינות בניתוח כזה, ננסה להסביר בקצרה מהי צניחת שדיים, אילו אפשרויות טיפול קיימות ומה כל אחת מהן כוללת.
השד מורכב מעור, שומן, בלוטת שד, קומפלקס עטרה–פטמה והקפל התת–שדי. כל המרכיבים הללו חייבים להיות בהרמוניה כדי שניתן יהיה לומר שלשד יש מבנה ומנח תקינים. הקשר בין הקפל התת–שדי, קומפלקס העטרה–פטמה ובלוטת השד עצמה הוא זה שמראה לנו אם השד נפול. הרמת שדיים יכולה להתבצע רק לאחר ניתוח של קשר זה.
במילים אחרות, במבט ראשון הקפל התת–שדי נראה כמדד לאבחון הפטוזיס, אך אין זה המדד היחיד.
דרך נוספת לתיאור שדיים קשורה ל”טביעת” השד על דופן בית החזה.
מנקודת מבט זו קיימים שלושה סוגי מטופלות:
במהלך הייעוץ אני משתדל להסביר למטופלות את המושגים הללו, במיוחד באמצעות הצגת שדיים של מטופלות אחרות. מטרתנו היא לעזור למטופלות להבין שמבנה השדיים אינו זהה אצל כל אחת, ולעיתים בלתי אפשרי להשיג את אותו תוצאה, ללא קשר לטכניקה הנבחרת. לכן, אם מטופלת מבקשת תוצאה מסוימת, ייתכן שנאמר לה כי הדבר אינו אפשרי בשל ההבדלים בצורה, במיקום ובטביעת השדיים על בית החזה. מטופלת עם טביעת שדיים גבוהה לעולם לא תוכל לקבל שדיים של מטופלת עם טביעה נמוכה. לפטוזיס אין קשר לטביעת השדיים על החזה. כל שד יכול להיות יפה בדרכו, וחובתי ליידע ולהראות מה ניתן להשיג ולמה לצפות.
מסטופקסיה (הרמת שדיים) תופסת כיום מקום מרכזי בין ניתוחי האסתטיקה של השדיים ולעיתים כוללת טכניקות מורכבות במיוחד כדי להשיג תוצאה מיטבית לטווח ארוך.
עם העלייה בגיל, הרקמות מאבדות ממוצקותן ומהטונוס שלהן. השדיים מהווים מרכיב חשוב מאוד בחיי האישה ולעיתים קרובות נתפסים כ”דרכון” לנשיות, למיניות ולמשיכה.
המועמדות האידאליות הן נשים מעל גיל 18–20 עם פטוזיס שדיים שאובחן בבדיקה על ידי כירורג פלסטי מנוסה. על המטופלות להיות במצב בריאותי טוב או טוב מאוד, ללא מחלות כרוניות לא מאוזנות, ללא טיפולים כרוניים מיוחדים (נוגדי קרישה, נוגדי טסיות, מדכאי חיסון, סטרואידים וכו’), ללא אלרגיות ידועות לתרופות הרדמה ולטיפול התרופתי בזמן ולאחר הניתוח.
חשוב להדגיש כי במקרים רבים מטופלות מבקשות הגדלת חזה מבלי להבין כי קיימת גם צניחה מסוימת, אשר לעיתים לא ניתן לתקן באמצעות שתל סיליקון בלבד. לכן יש להבחין בין מועמדות להרמת שדיים לבין אלו שמעוניינות בהגדלה בלבד.
כמו כן, יש להבהיר בצורה חד–משמעית: אין ניתוח הרמת שדיים ללא צלקות נראות, בין אם סביב העטרה בלבד ובין אם צלקת אנכית במרכז השד ובקפל תת שדי, מטופלות שאינן יכולות לקבל צלקות מסוג זה אינן מועמדות אידאליות לניתוח.
ראשית, מומלץ לכל מטופלת החושבת או יודעת כי היא סובלת מצניחת שדיים לקרוא ולהתעמק ככל האפשר במשמעות הניתוח. השלב הבא הוא ייעוץ, לצורך כך יש לבחור כירורג פלסטי בעל ניסיון.
המנתח יסביר את כל פרטי ההליך ויציג תמונות לפני ואחרי, הן של תוצאות מוצלחות והן של תוצאות פחות מוצלחות.
ההכנה הטרום–ניתוחית היא שלב חשוב ביותר ויש להקפיד עליה בקפדנות. מעבר לבטיחות הניתוחית, היא גם מחייבת את המטופלת להבין שהניתוח עלול לכלול סיכונים ולכן יש להישמע להנחיות. נדרש סט בדיקות דם, ואולטרסאונד שדיים. במקרים מסוימים יידרשו בדיקות נוספות.
בנוסף, כל מטופלת מונחית לחטא את העור למעט צוואר וראש בתמיסת חיטוי יממה לפני הניתוח וביום הניתוח במסגרת המקלחת היומית, ולהסיר שיער בבית השחי לא יאוחר מ-48 שעות לפני הניתוח.
ביום הניתוח אין לאכול או לשתות (8 שעות צום), נחתם טופס הסכמה מדעת ומבוצע ציור בעזרת טוש ייעודי לקביעת מיקום החתכים והדיסקציה.
הניתוח מתבצע בהרדמה כללית, מאחר והניתוח כולל דיסקציה רחבה, מיקום מחדש של קומפלקס העטרה–פטמה והסרת עור. במקרים נדירים של תיקון קל או רוויזיה, ניתן לבצע הרדמה מקומית.
מסטופקסיה היא טכניקה כירורגית שבה רקמת השד והעטרה מועברות למנח הנכון. ניתן לבצע זאת בשתי דרכים:
מבחינתי קיימים שני סוגי שדיים:
שדיים נפולים עם נפח של רקמת שד מספק
האסטרטגיה המועדפת היא מיקום נכון של העטרה, מילוי הקוטב העליון (בעדיפות עם שתל), והסרת עודף רקמה בקוטב התחתון.
שדיים נפולים עם נפח בלוטתי בלתי מספק
החתכים יכולים להיות סביב העטרה, אנכיים ובקפל תת שדי משך הניתוח כ 3 שעות
ההחלמה דומה בין הרמה רגילה להרמה עם שתל. המטופלת משתחררת באותו יום, מקבלת חזיית לחץ למשך לפחות חודשיים, ומוזמנת לביקורות תקופתיות. חוטי התפר נספגים ואינם דורשים הסרה.
הסיבוכים כוללים סיבוכים כלליים, סיבוכים הקשורים לשתל או למראה האסתטי, כגון: המטומה, סרומה, כאב כרוני, צלקות, סימני מתיחה, זיהום, אסימטריה, קרע שך של השתל, ריפלינג, אנימציה
double-bubble ו תסמונת “waterfall”.
הסיבוך היחיד שאינו ניתן למניעה מוחלטת הוא התקשות קופסית ( שכיחותה כיום נמוכה מ-1% הודות לשימוש בשתלים בעלי משטח ננו–טקסטורלי מתקדם.)
בטכניקת הרמה ללא שתל הסיבוכים הקשורים לשתל מבוטלים, אך ייתכנו סיבוכים מקומיים כגון אסימטריה, איסכמיה של העטרה, בעיות צלקת או פיגמנטציה.